מסלול הביקור במצדה
כיום ניתן לעלות למצדה בשלוש דרכים: שתיים ממזרח (מכביש ‎90) - ברכבל מהמבואה המזרחית או ברגל בשביל הנחש; וממערב - בשביל הסוללה (הגעה מערד).
תיאור מסלול הסיור מכוון לעולים להר מן המזרח (ברכבל ובשביל הנחש). לעולים מצד מערב (דרך הסוללה) מומלץ להגיע לסככות שעל-יד הכנסייה, ומשם לחבור למסלול הביקור.
"שער שביל הנחש" - הליכה על גשר המצוק, היוצא מנקודת ההורדה של הרכבל, מובילה אל "שער שביל הנחש". מימין לגשר יורדות מדרגות לעבר בור מים ולעבר קצהו העליון של שביל הנחש.
קירות השער מעוטרים בטיח מכויר (סטוקו) ולרגליהם הספסלים המקוריים המטויחים ששימשו את השומרים ואת הממתינים להיכנס. ריצוף האבן של תא השער נועד למנוע את פגיעת הפרסות של פרדות ההובלה שהגיעו להר. בשער נבחין לראשונה בקו השחזור השחור המסמן את גובה ההשתמרות של השרידים המקוריים.
מן השער יוצא שביל לעבר סככות שבהן מוצגת מפת תבליט של פני ההר ומסלולי הביקור. משם נפנה שמאלה לשביל המוביל לעבר המכלול הצפוני.

המחצבה - שמשמאל לשביל, סיפקה חומר גלם להקמת המבנים בימי הורדוס - סלע דולומיט קשה ועמיד. הימצאות מצדה לאורך השבר הסורי-אפריקאי גרמה לסידוק רב במסלע והקלה על החוצבים. עם סיום החציבה, שימשה המחצבה כעין חפיר יבש שהקשה על הכניסה למכלול הצפוני.
הבנייה המסיבית של הורדוס הצריכה כמויות אבן גדולות, שסופקו מכמה מחצבות אבן גדולות, שסופקו מכמה מחצבות מקומיות ומכריית בורות המים. נראה שהמרכיבים האדריכליים, דוגמת העמודים, כותרותיהם והכרכובים, העשויים אבן חול, הובאו למקום מוכנים. סימני הסתתים בעברית על פני אלמנטים אלה מלמדים על מוצא הסתתים.
סמוך למחצבה ומימין לשביל נמצא בניין מגורים מפואר, שמיקומו, בכניסה הראשית למכלול הצפוני מעיד כי שימש, כנראה, למגורי מפקד ההר. במרכז המבנה חצר מוקפת חדרים, שחלקם עוטרו בציורי קיר צבעוניים. במהלך המרד התגוררו במבנה משפחות מורדים.
נצא מהמבנה ונפנה ימינה במעלה המוביל לכניסה הראשית של המכלול הצפוני, הכולל מבני מחסנים, מנהלה, בית מרחץ והארמון הצפוני, שאליו הורשו להיכנס רק אלו שהמלך הורדוס חפץ בייקרם.
נעבור דרך הכניסה ונפנה ימינה, אל חצר פנימית. במזרח החצר - אולם רחב ידיים שהיה מעוטר במקורו בתבליטי טיח מכויר, ושימש, כנראה, אולם קבלת פנים למבקרים במצדה. במרכזו, מוצב מודל המכלול הצפוני המשוחזר. מכאן נשקפת תצפית מרהיבה מזרחה לעבר ים-המלח והרי מואב.
"לשכת המפקד" - הלשכה ממוקמת משמאל לכניסה והיא מורכבת מסדרת חדרים המעוטרים בציורי קיר, שהכניסה אליהם הייתה מבעד לשני עמודים. דומה שהחדרים שימשו לפיקוח על הסחורות ועל הנכנסים למכלול הצפוני.
כמקובל בעולם הקלאסי, עוטרו קירות המבנים המפוארים במצדה בציורי קיר. לאחר הכנת בתשתית, נצבע הטיח, בעודו לח, בצבעים עזים, שנספגו במהלך התייבשות הטיח - טכניקה המכונה פרסקו. מרבית הדגמים המצוירים הם גיאומטריים וחיקוי שיש, ומיעוטם צמחיים. ניכר כי אמני הורדוס נמנעו מאיור דמויות.
נפנה שמאלה למכלול המחסנים
במרכז המכלול הצפוני בולט, ריכוז חדרים מאורכים המוקפים במסדרונות. אלה ‎29 מחסנים, שהוקמו בידי הורדוס כדי לאחסן מזון ונשק לעת צרה. את כל הדרוש לחיי הפאר של הארמון.
לפי יוספוס: "כי שם כונס דגן רב, שהיה מספיק להרבה שנים: שפע של יין ושמן. חוץ מכל מיני קטניות וחומרים" (מלחמות ז', ה', ד'). המחסן, שברצפתו המטויחת נמצאו שלושה בורות איגום, מעיד כי שימש לאחסון נוזלים. יוספוס מטעים כי תנאי היובש במקום שימרו היטב את המזון, כך שבעת השתלטות המורדים הם מצאו את האספקה במצב תקין "על אף שעברו כמאה שנה מיום שנאצרו שם..."
טעמו המשובח של הורדוס בא לידי ביטוי בתחולת המחסנים, שבהם התגלו קנקני אגירה רבים נושאי כתובות בדיו, תופעה ייחודית בהיקפה. מבין הכתובות שנחשפו במצדה בולט משלוח אמפורות (קנקני יין) אשר נשלח מדרום איטליה, בשנת ‎19 לפסה"נ, למלך הורדוס בידי הספק לוקיוס לאניוס. יוספוס מספר כי למלך היה מלצר מיוחד ליינות, וכיאה למלך אנין טעם גם הוגש על שולחנו במצדה רוטב דגים (גארום), שיוצר בדרום ספרד. עצמות הדגים שהרכיבו את הרוטב נמצאו דבוקות לפנים הכלי. המלך קינח בתפוחים או בשיכר תפוחים שיובא מקומיי שבאיטליה.
נחצה את מכלול המחסנים דרך מחסן שרצפתו מטויחת ומשם נעלה על גבי גרם מדרגות, ששרידיו עדיין נראים, לעבר הארמון הצפוני. לנגד עינינו מזדקר קיר מסיבי מטויח, אשר תחם את הארמון מדרומו. מכאן נעלה אל הדרגה העליונה של הארמון הצפוני.
הארמון הצפוני - זוהי הפנינה האדריכלית של מצדה ואחד הבניינים המפוארים והנועזים שבנה הורדוס. הארמון בנוי על שלוש דרגות סלע בהפרש גובה כולל של כ-‎30 מ' ובניינו נעשה שימוש בקירות תמך מרשימים. הבניין שימש הן לאירוח אורחים רמי מעלה הן להתבודדות המלך, והוא משלב השפעות אדריכליות הלניסטיות ורומיות. המלך ומשפחתו הקרובה התגוררו בדרגה העליונה, בעוד שתי הדרגות התחתונות שימשו לאירוח.
הדרגה העליונה - דרגה זו שומרה על-פי תכניתה מימי הורדוס: אגף מגורי המלך ומרפסת נוף. מן המרפסת החצי-עגולה, שהייתה בעבר מוקפת עמודים, נשקפת תצפית מרהיבה ונראים היטב שרידי מערכת המצור הרומית והדרך הקדומה צפונה. לבד מן היתרון האסטרטגי בהקמת הארמון בקצה המצוק הבלתי נגיש, הרי שיושביו נהנו מן הצל ומהבריזה. מנקודה זו ניתן להתרשם מהדרגות התיכונה והתחתונה ממבט ציפור. הירידה לדרגות אלה נעשתה בעבר בגרם מדרגות שמוקם במערב הארמון וחרב בחלקו ברעידות אדמה.
אגף המגורים, שהכניסה אליו היא מבעד לשני עמודים, כולל ארבעה חדרים ואולם תווך שהיה מקורה. החדרים היו מרוצפים בפסיפס עם דגמים גיאומטריים וקירותיהם עוטרו בציורי קיר. באולם מוצב מודל הארמון הצפוני המשוחזר.
בחדר הדרום-מערבי נשתמרה רצפת פסיפס עם דגמי משושים בשחור ולבן. דגם דומה נמצא ברצפת חצר בית המרחץ הגדול. לסגנון זה ישנן מקבילות באיטליה ויש בכך להעיד כי אמני הפסיפס, כמו גם אמני הפרסקו, הובאו על-ידי הורדוס מאיטליה.
נחזור מטויח ונראה את מוצאו של גרם המדרגות שהוביל לדרגה העליונה. במרכז הדרגה התיכונה עמד אולם עגול מוקף עמודים, שמהם שרדו רק היסודות. האולם יועד לאירוח ולסעודות. המדרגות התחתונות בירידה לדרגה התחתונה הן מקוריות. גם הדרגה התחתונה נועדה למשתאות ולאירוח, ובמרכזה אולם מוקף סטווים. אל קיר הסלע הדרומי צמודים עמודים שלראשם כותרות קורינתיות אשר עוטרו במקור בצבע. הקירות החיצוניים של האולם המרכזי טויחו ועוטרו בדגמים מכוירים (סטוקו) בעוד שקירות הפנים עוטרו בפרסקאות בדמות לוחות שיש צבעוניים ובדגמים גיאומטריים.
במזרח המבנה יורדות מדרגות אל בית מרחץ קטן הכולל חדר פושר, חדר קר וחדר חם. כאן נתגלו ממצאים המעידים כנראה על אירועי הלילה האחרון במצדה - שרידים של שלושה שלדי אדם המזוהים עם המורדים, שרידי בגדים ומנעלים, חצים וקשקשי שריון רבים. בין הממצאים המצמררים שנחשפו - צמותיה הקלועות של אישה, שהשתמרו להפליא.
מכאן נחזור להמשך המסלול.
בית מרחץ
בית מרחץ הם חלק בלתי נפרד מהתרבות הרומית. אל בית המרחץ, הבנוי בסגנון רומי, נכנסים דרך חצר מוקפת עמודים שנועדה לתרגילי התעמלות. בחצר ישנו מודל של בית המרחץ, המדגים את מראהו ואת פעולתו. נכנס אל חדר ההלבשה (אפודיטריום) המעוטר בציורי קיר ובמרצפות אבן ייחודיות. בזמן המרד הותקנו במקום ספסל (הבנוי מחוליות עמודים) ומתקן טבילה. נתקדם לחדר הפושר (טפידריום), שציורי הקיר שבו השתמרו להפליא. מימין, פתח המוביל לבריכה המדורגת של החדר הקר (פריגידריום). נעבור מבעד לפתח הקשתי המקורי אל החדר החם (קלדריום), שרצפתו הייתה כפולה (היפוקאוטס) והיא נשענה על עמודוני חרס ואבן. אוויר חם הוזרם מתחת הרצפה ועלה בצינורות חרס ששולבו בקירות וחימם את החדר, בדומה לעקרון הסאונה היבשה. בפינת החדר שוחזר קטע רצפה וקיר. בסמוך אליהם היה אמבט שאליו הוזרמו מים חמים. במקור עוטר החדר בציורי קיר ובתבליטי סטוקו ותקרתו הייתה קמרון רחב ידיים.
נצא דרך פתח שנפרץ בעבור המבקרים ונחלוף ליד אזור תנור החימום. נרד ונפנה ימינה במסדרון המחסנים להמשך המסלול, לעבר נקודת גילוי "הגורלות".
מקום גילוי "הגורלות" - כאן נחשפו אוסטרקונים (כתובות על גבי שברי חרס) רבים, ובהם קבוצה מובחנת של שמות, ביניהם "בניאיר", שמו של מנהיג הסקריים - הקבוצה הדומיננטית בין מורדי מצדה. ידין קישר קבוצת חרסים זו עם הגורלות שהטילו המורדים בלילה האחרון. חוקרים אחרים רואים באוסטרקונים האלה חלק ממערך הניהול של קהילת המורדים.
מכאן נפנה לרחבת הכניסה המערבית, ששימשה צומת מרכזי בתנועה בהר. לכאן הגיע מי שהעפיל ממערב ונכנס דרך "שער המים".
מצפה גג בית המרחץ - מומלץ לעלות לגג בית המרחץ הגדול, שדרומית לו נפרש מראה גוש המחסנים הלא-חפורים. נדבכי הקירות מוטלים על צדם כתוצאה מרעידת אדמה (שהתרחשה, ככל הנראה, במאה הרביעית לסה"נ), שהייתה הגורם המרכזי לחורבן המבנים במצדה.
שער המים - בצפון הרחבה נמצא שער מים, שאליו הוביל שביל שעלה מבורות המים העליונים שבמדרון הצפון-מערבי. תעלת מים הוליכה את המים מן השער אל בורות שעל פני ההר.
נחצה את הרחבה לעבר בניין המנהלה.
מיקומו של המבנה בסמוך למחסנים, מלמד כי שימש כנראה את אנשי הניהול של הורדוס. בזמן המרד השתכנו במקום כמה משפחות, שהקימו בפינת החצר המרכזית מקווה טהרה. לאחר כיבוש האתר התגוררו כאן למשך זמן קצר חיילי חיל המצב הרומי.
נשוב על עקבותינו ונפנה שמאלה לעבר חדר משמר, שקירותיו עוטרו בסטוקו ולצדם ספסלים.
הדרך עוברת בסמוך לבור מים ולמערת אחסון קדומה, שבה נמצאו שרידיהם של עשרות קנקנים מימי הורדוס. נחלוף בזרוע השמאלית של הגשר אל עבר מצפה הארמון הצפוני שם ניצב מודל פעיל המראה את מערכת אספקת המים במצדה. מכאן ישנה תצפית על הארמון הצפוני, על מערכת המים ועל השבילים המעפילים אל ההר. לרגלינו פרוסים שלושה מחנות מצור רומיים והדייק. במבט צפונה נבחין בערוץ נחל צאלים ובעין גדי.
מערכת המים - מיקומה של מצדה בסביבה המדברית חייב הקמה של מערכת שתספק באורח קבע את צורכי המים של יושבי המקום. הורדוס הקים מערכת מרשימה בהיקפה שהזינה את המתקנים שנבנו בימיו על ההר. סכרים שהוקמו בנתיב הערוצים היטו את מי הטשיטפונות לתעלות בנויות, שמילאו ‎12 בורות מים שנחצבו בשני מפלסים במדרון. הבורות המטויחים אגרו סך ‎40,000 (!) ממ"ק מים, ומהם הובלו המים באמצעות בהמות משא, דרך שער המים ושער שביל הנחש, אל הבורות על במת ההר.
נחזור במעלה גרם מדרגות ונחלוף בסמוך למקווה ולבור מים ששימש מימי הורדוס ועד לתקופה הביזנטית. נפנה לעבר בית הכנסת.
מחדר המשמר ניתן לסטות מהמסלול ולהגיע לחלקו הדרומי של בניין המנהלה, שם נבחין במגדל משוחזר, שממנו נשקפת תצפית מקיפה על במת ההר וסביבותיה. בימי הורדוס שימש המבנה כמגדל שמירה.
מדרום למגדל מצוי "קסרקטין" שנבנה בימי הורדוס לחייליו והיה בשימוש גם בתקופת המרד, עת נוספו לו חדרים רבים, וגם בתקופה הביזאנטית.
בית הכנסת - הבניין הוקם בימי הורדוס אז שימש, כנראה, כאורווה והוסב במהלך ימי המרד לבית כנסת. המורדים הוסיפו שורות ספסלים בהיקף האולם והתקינו חדר נפרד בפינתו. בשני בורות שנכרו ברצפת החדר (אולי "גניזה") נמצאו קטעי גווילים מקראיים ובהם "חזון העצמות היבשות" מספר יחזקאל. על רצפת האולם נמצאה הכתובת "מעשר כהן". זהו אחד מבתי הכנסת הקדומים הבודדים שהתקיימו בסוף ימי בית המקדש השני, שחרב בשנת ‎70 לסה"נ.
מדרום לבית הכנסת נמצא "סוגר המגילות", שבו נתגלה אוסף נדיר של ממצאים מזמן המרד שרוכזו במקום בידי הצבא הרומי לאחר הכיבוש. בולט ביניהם הממצא הכתוב הרב - קטעי מגילות ופפירוסים. על רצפת החדר נמצאו כמה אבני דרדור ומאות אבני בליסטראה.
תלוש משכורת נדיר של פרש מן הלגיון העשירי נתגלה בסוגר המגילות. התלוש מלמד כי החייל, גאיוס מסיוס, יליד הקולוניה ביירות, קיבל שלוש פעמים בשנה משכורת. הוצאותיו על לבוש, ציוד ומזון - לו ולסוסו - נוכו במקור.
קולומבריום - שני מגדלי גידול יונים מרובעים, ששימשו גם לתצפית ולמשמר, הוקמו בימי הורדוס עוד טרם בניית החומה. פתחי הכניסה למבנה מוקמו גבוה יותר, וניתן היה להגיע אליהם רק באמצעות סולם. בגומחות הנראות בקיר קיננו יונים, אשר בשרן שימש למאכל והשלשת שימשה לדישון. המגדל הדרומי שימש את הנזירים בתקופה הביזאנטית.
הכנסייה הביזאנטית- מרכזו של מנזר המתבודדים הביזאנטי הוא בניין הכנסייה, שהשתמר היטב. נחלוף מבעד לחדר המבוא, בעל פסיפס לבן, לעבר האולם המרכזי. האולם רוצף מבעד לחדר המבוא, בעל פסיפס לבן, לעבר האולם המרכזי. האולם רוצף בפסיפס צבעוני והקירות עוטרו בדגמים שעוצבו מחרסים ומאבנים ששוקעו בטיח. קצה האולם, המעוצב כאפסיס (קיר מעוגל), השתמר למלוא גובהו ובמרכזו חלון שזגוגיותיו נמצאו בחצר. ניתן עדין להבחין בחורי סורגיו. כאן היה המזבח ומתחתיו נחצב בור שאולי שימש לקבורה או שמירת שרידים. מרחב זה היה תחום בסורג שיש מעוטר. גג הכנסייה כוסה ברעפי חרס, שנמצאו בעשרותיהם במקום. בחדר המערבי רצפת פסיפס ובה דגמים צמחיים ומדליונים של פירות ושל סל לחם הקודש. סביב חצר הכנסייה חומת אבן נמוכה ובתחומה נמצאו כמה מבני משק. גג הכנסייה נוקז במרזבים מטויחים שהוצמדו לקירות החיצוניים.
נקודת הפריצה- מעל הסוללה הרומית בולט חסרונה של חומת הסורגים, שנהרסה במהלך המצור. בחודש ניסן בשנת ‎73 או ‎74 לסה"נ העלו הרומים מגדל מצור שגישר על הפרש הגובה בין ראש הסוללה לראש המצוק והחומה. בזמן המצור הופגז האזור בידי מכונות הארטילריה הרומיות, ועל כך יעידו הקליעים וראשי החצים שנמצאו במקום. המורדים התגוננו באמצעות אבני דרדור גדולות. קעקוע החומה ושריפת חומת העץ והעפר שהוקמה בידי המורדים מבפנים, הביאו להכרעה הצבאית. מן המגדל המשוחזר נבחין בחומת המצור ובמחנות הרומיים, בהם מחנה ו' , שבו שכן מפקד הלגיון העשירי.
השער המערבי הביזאנטי- שער אבני הגזית שהוקם בקצה השביל שהעפיל אל מצדה, על גבי הסוללה, בתקופה הביזאנטית, ונמצא בשימוש העולים מהסוללה עד היום.
לביקור במערכת בורות המים ניתן לצאת דרך השער הביזאנטי, לרדת בשביל הסוללה מערבה כ-‎75 מ', ובסמוך לתחילתו לפנות ימינה בשביל משולט. אורך השביל מהשער הביזנטי ועד בורות המים הוא כ-‎500 מ'.
מגדל "הבורסקי" - בקטע חומת הסורגים שממערב לארמון המערבי מזדקר, שבקומת הקרקע שלו נחשף מתקן תעשייתי לעיבוד עורות.
הארמון המערבי - הארמון המערבי, המבנה הגדול ביותר במצדה (‎3,700 מ"ר), נבנה במהלך שלטונו של הורדוס. אל גרעין הארמון הקדום הוצמדו אגפי שירותים, משמר ומחסנים. מימין לכניסה נמצא מודל מבנה הארמון המשוחזר. ניכנס מבעד לחדר-כניסה, שבו ספסלים ותבליטי סטוקו. נחצה חצר מוארכת מטויחת, שתעלת מים נמצאת בצדה המזרחי. נעבור מבעד לשני חדרי כניסה עם ספסלים, לעבר חצר מרכזית מטיוחת היטב. בחצר מוצב מודל גרעין הארמון המפואר. בחלק זה של הארמון נמצא חדר שזוהה כ"חדר הכס" על שום ארבעה שקעים שהתגלו ברצפתו.
נעלה בגרם המדרגות שבצפון החצר לקומה השנייה, שממנה נשקיף על מכלול רחצה המעוטר בפסיפסים ובתבליטי טיח, ובסמוך לו חדר אירוח, שרצפתו עשויה פסיפס צבעוני מפואר. נרד בגרם המדרגות, נראה משמאל חדר רחצה המכיל שתי אמבטיות ובור מים ונצא לעבר בריכת הטבילה.
למבקרים מוגבלי תנועה ולמלוויהם - ניכנס מבעד לדלת שבמזרח החצר לתצפית מוסדרת על הפסיפס בגרעין הארמון. נמשיך מבעד לפתח במערב החצר ונבחין במתקן כיריים גדול ממדים מימי המרד ששימש לבישול. בקצה המחסן נפנה שמאלה לעבר בריכת הטבילה.
בריכת טבילה ציבורית - הבריכה המדורגת נחצבה וטיוחה בתקופת המרד. מערך המדרגות הרחב נועד לאפשר טבילה של כמה אנשים בו-זמנית. בסמוך לגרם המדרגות נחשף "חדר הלבשה", אשר בקירותיו גומחות להנחת חפצי הטובלים.
ארמונות קטנים - הורדוס הקים שלושה ארמונות קטנים לצורכי אירוח, שמאוחר יותר שימשו את המורדים.
ארמון קטן(‎1) - בהמשך השביל דרומה נמצא ארמון זה שבנייתו כנראה לא הושלמה. בתקופת המרד נבנו סביבו בתי מגורים. בצד המבנה נמצא אולם התכנסות ציבורי, שלאורך קירותיו הוקמו ספסלים ובמרכזו מעין שולחן בנוי (את המבנה כינו החופרים "בית המדרש").
ארמון קטן(‎2) - נמצא ממזרח לבריכה, במרכזו חצר ובה בור מים והיא מוקפת חדרים. המורדים הכשירו בניין זה למגורים והקימו בו בריכת טבילה קטנה.
הערה: לביקור בחלק הדרומי של במת ההר, יש לפנות דרומה.
ארמון קטן(‎3)- נמצא סמוך להמשך השביל. תבניתו היא של חצר מרכזית מוקפת חדרים וגם בו נמצאו שרידים מתקופת המרד.
השביל יובילנו מזרחה לעבר חומת הסוגרים ולריכוז מבני מורדים - "המעברות". לפנינו מקבץ חדרים גדול הצמוד לצדה הפנימי של החומה. בתקופת המרד שימשו חדרי החומה למגורים ונמצאו בהם ממצאים החושפים בפנינו את אורח חיי היומיום במהלך המרד. בין השאר, נמצאו: בדים, כלי אריגה וטוויה ופריטים קלועים; כלי קרמיקה, זכוכית ועצם; פריטים מעור; כלי אבן ומתכת; מטבעות; תכשיטים; ואף פריטי מזון. אך בולט מכל הוא הממצא הכתוב הרב בעברית ובארמית, המאפשר לנו הצצה נדירה על חיי הקהילה.
נרד בשביל לעבר נקודת התצפית למזרח, המותאמת גם לביקור מוגבלי תנועה, ונמשיך בשביל צפונה לעבר בור המים המזרחי שבתחתית המדרון. הבור מנקז את המחצית הצפונית של במת ההר, והרכב הטיח שלו מרמז כי ייתכן שנחצב עוד בימי החשמונאים. אל הבור הובילה תעלה מטויחת שיצאה משער "שביל הנחש". הבור הוכשר מחדש לשימוש בתקופה הביזאנטית.
נמשיך לאורך חומת הסוגרים ומשמאל לשביל נבחין במערת מגורים ביזאנטית, הנמצאת במכתש ששימש כנראה במקור כמחצבה. הנזירים התבודדו במהלך השבוע בתאים ובמערות, ובסופי השבוע נהגו להתכנס לאכילה ולתפילה משותפת בכנסייה.
מכאן נחזור לכיוון היציאה דרך "שער שביל הנחש", שלידו תורן דגל.
מגדל קולומבריום עגול - נעזוב את השביל מדרום לארמון הקטן, לעבר מבנה קולומבריום מעוגל. המגדל, שנבנה בימי הורדוס, שימש לגידול יונים בקומתו התחתונה וכמגדל שמירה בקומתו התחתונה וכמגדל שמירה בקומתו העליונה.
תא התבודדות ביזאנטי - בדרום ההר, ממזרח לבריכת השחייה, ממוקם תא התבודדות בן שני חדרים.
בריכת שחייה - הורדוס בנה במצדה בריכת שחייה רחבת ידיים, שדופנותיה וקרקעיתה מטויחות וגרם מדרגות יורד לקרקעיתה. בניית בריכה באזור כה שחון, בקיבולת ‎550 מ"ק, מעידה על החשיבות שייחס הורדוס לתרבות ה
המצודה הדרומית - בימים עברו ניתן היה להעפיל למצדה במעלה המצוק הדרומי. זו כנראה הסיבה להקמת המצודה בנקודה זו, אשר פיקחה על המתקרבים מדרום. במקום ישנה תצפית נהדרת על נחל מצדה, ים המלח, הדייק ומחנות המצור. ממחנה ח' הרומי, שנבנה על המצוק שמדרום, אפשר היה להשקיף על במת ההר.
בור המים הדרומי - המאמץ האדיר והידע הרב שהושקעו בבניית בורות המים במצדה מודגמים בבור מים גדול זה, גרם של ‎64 מדרגות חצובות מוביל אל חלל הבור, שקירותיו טויחו בשכבות רבות. על הקיר שמשמאל למדרגות כתובת המאזכרת ביקור של קבוצה מתנועת נוער במצדה בשנת ‎1941.
חומת הסוגרים הדרומית והשער הדרומי - נפנה צפונה אל קטע מחומת הסוגרים, הכולל מבנה שער מרוצף אבן שהוביל לבור מים גדול ולמערות שנפערו במצוק הדרומי. נסמכים אליו מגדל וסוגר מקוריים שבהם נמצאו מקווה טהרה, מתקני אחסון לדגנים ותנורי אפייה. מגג המגדל נשקפת תצפית מרהיבה לנחל מצדה ולעבר ים המלח והרי מואב.
המשך הליכה צפונה ישיבנו לריכוז מבני מורדים - "המעברות" ולשביל המודרני המוביל לעבר "שער שביל הנחש".